אף פעם לא החשבתי עצמי גמישה. כילדה, תמיד הייתי מאלה שהסתכלו על הבנות האחרות בשיעורי הבלט נעות בחפשיות מפישוק אחד לשני. בגיל 32 התחלתי לתרגל יוגה. משהו בחזרתיות, בנשימות תוך כדי ובחוסר השיפוטיות המחלחל לתרגול הביא אותי לרצות להיות שם, בתהליך הגופני שמהר הפך להיות גם תהליך של רגיעה מנטלית, ובסוף גם להגיע לאצבעות שלי, בלי בכלל להתכוון. במפגשים עם האמהות והתינוקות, הרבה מהשיח הוא על התהליך, על האיך, ולא על מה משיגים בסוף. כי מתוך החזרתיות, הנשימה, והאינטראקציה הטובה בין כל אמא לתינוק או לתינוקת שלה קורים דברים נפלאים, מגלים תגליות חדשות, ומגיעים רחוק, ממש עד לאצבעות 😊.
top of page
bottom of page
Comments