התחלתי לכתוב את הפוסט הזה בראש שלי כבר עשרות פעמים. כתבתי ומחקתי. הכל נראה כל כך שולי כשהם שם, כשהחיילים שלנו עזבו הכל ויצאו להלחם כדי שאנחנו נוכל להמשיך.
מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד מתקשה לצלם את עצמי… ולפרסם את זה עוד יותר. אבל לטובת מה שאני עושה זה נראה לי נכון.
בשבועות האחרונים חזרתי ללמד. לפגוש בתינוקות תמימים ומתוקים להפליא, לפגוש בהורים שמשדרים להם רק טוב בתוך הקושי העצום של החזקת בית אופטימי בתקופה פחות.
פגשתי נשים אמיצות שמחזיקות לבד את חזית הבית בזמן שבני זוגן מחזיקים את חזית המלחמה.
אחת מהן אמרה לי משפט כל כך ברור. אבל גם קשה, והיא צודקת, עם כל הקושי שבדבר. ״אבל אם אנחנו נעצור, נשתק את עצמנו, זה כאילו הם ניצחו״.
והמשפט הזה הולך איתי, וככל שאני מלמדת יותר, אני פוגשת יותר ויותר נשים אמיצות כאלה, שבזכותם אני מרגישה שאני עושה משהו משמעותי.
אז תודה לכן 💛💛💛
ולמי שתוהה, אני קרן, מרפאה בעיסוק התפתחותית ויועצת לגיל הרך, מורה לבייבי יוגה ותנועה התפתחותית, מדריכת הנקה מוסמכת, מדריכת הורות ראשונית (PPNE) ויועצת מנשאים.
אני מלמדת במרכז אגדה מפגש שבועי קסום לאמהות ותינוקות בגילאי 3-8 חודשים שכולו משחק, שיח פתוח על אמהות (ואבהות), והרבה הדרכה וידע על התפתחות תינוקות.
וחוצמזה, יש לי עוד פרויקטים ומליון תכניות במגירה … 😉…
Comments