כשאני מבקרת את ההורים בישראל

ביקורים בבית ההורים מזכירים לי כמה התגעגעתי. לריח של הבית, לאוכל, לנופי העמק ולתחושה שאני בבית.

חוצמזה, ואולי דווקא בגלל המרחק, זה גורם לי להעריך את המשפחה שלי, כולה. הסבתות, הסבים, הדודות, הדודים ובני הדודים שדואגים להרעיף אהבה על הילדים שלי ועלי, ומזכירה לי כמה שמשפחה היא בעלת משמעות עצומה בחיים של הילדים שלי.

כשאנחנו בניו יורק, אנחנו עובדים קשה כדי ליצור סביבנו את המשפחה, הכפר, שעוזר לנו לגדל את הילדים שלנו (כי " It takes a village to raise a child"), וכשאנחנו בארץ, הכפר הזה פשוט מזמין אותנו לתוכו, עוטף אותנו, ונותן לנו כח להמשיך בדרכנו, גם אם היא במרחק.

בברכת הוקרה עמוקה למשפחתי המורחבת כי אין על הסבים, הדודים והבני דודים שלנו. תודה לכם אהובים

וסתם כי זה גם באמת מוכח. מאמר שכתבה פסיכולוגית קלינית שהיא גם סבתא לנכדים שגרים רחוק על חשיבות משפחה מורחבת בחיים של הקטנטנים שלנו

https://www.psychologytoday.com/us/blog/resolution-not-conflict/201311/grandparents-and-grandkids-the-perils-long-distance-love